מאת: ג'ון ורדון
ז'אנר: מתח, ריגול, הרפתקאות
הוצאה לאור: כתר, עברית
שנת הוצאה: 2011
מספר עמודים: 442
אני עומדת להתחיל את הספר השני בסדרה, ואני קצת שכחתי את העלילה של הספר הזה.
כשדיברתי עם חבר שלי (המקסים) בפלאפון על כך שאני לא זוכרת מה קרה בסוף הספר, הצלחתי להיזכר.
הצלחתי להיזכר גם כמה נהנתי לקרוא אותו. לקח לי זמן עד שסיימתי אותו, ובכל זאת נהניתי ממנו.
אני מתה על ספרי מתח. אחד הדברים שהכי מושכים אותי בתור בן אדם זה מתח.
אני מודה, אני בן אדם מאוד סקרן. כל כך סקרן שלפעמים גם הייתי מוכנה לקחת סיכון כדי לדעת דברים.
אני חושבת שהייתי יכולה להיות בלשית ממש טובה.. אילו רק הייתי מצליחה לפענח מקרי רצח ולצערי אני לא.
בכל ספרי המתח שקראתי הצלחתי לפענח אולי רק בספר אחד או שניים את הפושע.
ובספר הזה הצלחתי למצוא את הפושע ברגע שהוא הוזכר, וגם לא הצלחתי להבין איך דייב גרני לא מצליח לפענח את זה.
העלילה הייתה סוחפת מאוד. זהו ספר מתח פשוט מעולה. לא הצלחתי להפסיק לנסות לפתור את התעלומה. לא הצלחתי להפסיק לחשוב למה בעצם הרוצח עושה את זה. וזה רק משך אותי יותר.
ברגע שאני מוצאת את הפיתרון קורים לי שני דברים - אחד, אני נורא מתלהבת מזה. והדבר השני, אני מאבדת עניין ומשתעממת.
למרות שהצלחתי למצוא את הרוצח לפני סוף הספר, הוא עדיין גרם לי לרצות לדעת איך זה יגמר.
הלוואי וכל ספרי המתח היו לפחות קצת כמו חשוב על מספר.
ג'ון ורדון הוא גאון.
למה כדאי: הוא סוחף ומסקרן עד העמוד האחרון.
למה לא כדאי: לא מצאתי מגרעות לספר.
דירוג -
5/5. פשוט מומלץ.
